החלטה בתיק רע"פ 1091/05

1.        בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי (כב' השופטים צ' סגל, י' נועם ו-ר' כרמל), אשר דחה את ערעור המבקש על גזר דינו של בית משפט השלום (כב' השופטת ר' פרידמן-פלדמן).

העובדות ופסק דינו של בית משפט השלום

2.        על פי עובדות כתב האישום, בשלוש הזדמנויות שונות מסר המבקש לסוכן משטרתי סך כולל של 404 תקליטורי די.וי.די עליהם צרב המבקש סרטים, המהווים עותקים מפירים של יצירות הנתונות לזכות יוצרים, וזאת בתמורה לסך כולל של 5,100 ש"ח. כמו כן, בפשיטה על בית המבקש, נמצאו אצלו 16 צורבי די.וי.די, 356 תקליטורים מפירים נוספים, עטיפות סרטי די.וי.די שונים וכמות גדולה של תקליטורים המיועדים לצריבה.

ביום 16.3.2004 הורשע המבקש, על סמך הודאתו בעובדות כתב האישום במסגרת הסדר טיעון, בארבע עבירות של ייצור עותקים מפרים לפי סעיף 10(א) לפקודת זכות יוצרים (להלן: הפקודה), בשלוש עבירות של מסחר בעותקים מפרים לפי סעיף 10(ב) לפקודה, בעבירת החזקת עותקים מפרים לפי סעיף 10(ד) לפקודה, ובעבירת החזקת חפץ מפר לפי סעיף 11 לפקודה.

3          במסגרת הסדר הטיעון, ביקשה המדינה להטיל על המבקש מאסר בפועל של ששה חודשים וכן מאסר על תנאי וקנס. בא כוח המבקש ביקש להסתפק בעונש מאסר על תנאי, בהסתמך על הנסיבות האישיות שפורטו בתסקיר המבחן, אשר המליץ על הטלת שירות לתועלת הציבור "בהיקף נרחב של שעות". בא כוח המבקש ציין בפני בית המשפט, כי שותפו של המבקש נדון ב-ת"פ 1068/04, אף הוא בעקבות הסדר טיעון, למאסר בפועל למשך ארבעה חודשים ולקנס בסך 20,000 ש"ח. עוד ציין, כי ביום 10.6.2004 הגיע המבקש להסדר בתביעה האזרחית שהוגשה נגדו (ת"א 2292/04) במסגרתו התחייב לשלם לחברות שתבעו אותו פיצוי בסך 50,000 ש"ח וזאת בגין המעשים עליהם הועמד לדין בתיק הפלילי.

בית המשפט התחשב בנתונים אלה שהובאו לפניו, אך החליט לבסוף לקבל את רף הענישה העליון בגבולות הסדר הטיעון:

"לקולא עומדת לזכותו של [המבקש] הודאתו המיידית וקבלת אחריות. כמו כן יש להתחשב בכך שאין ל[מבקש] הרשעות קודמות וכן בנסיבותיו האישיות והכלכליות... וכן בהסדר הכספי אליו הגיע [המבקש] במישור האזרחי. בקביעת ענשו של [המבקש] יש להתחשב גם בעונש שנגזר על שותפו של [המבקש]... ל[מבקש] אישומים נוספים, ובכך ענינו חמור יותר. כמו כן, [המבקש] הורשע בייצור עותקים מפרים, בנוסף למסחר בהם, בעוד שהשותף נדון בגין מסחר בלבד. לאור מכלול הנסיבות, המחמירות והמקלות, ובהתחשב בעונש שנגזר על שותפו של [המבקש], שמעשיו חמורים פחות, יש מקום לקבל את הרף העליון שבהסדר הטעון".

ביום 27.9.2004 גזר בית משפט השלום על המבקש מאסר בפועל לתקופה של שישה חודשים, מאסר על-תנאי לתקופה של שישה חודשים וקנס כספי בסך 20,000 ש"ח.

בית המשפט המחוזי

4.        המבקש ערער על גזר הדין לבית המשפט המחוזי, אשר דחה את הערעור בקבעו:

"עבירות זכויות יוצרים הפכו זה מכבר ל'מכת מדינה'...מצאנו כי העונש שהושת על [המבקש] הולם את העבירות שביצע ואת מגמת הפסיקה להחמיר בעניינם של אלה המבקשים להפיק רווחים כלכליים מפרי עמלם של יוצרים... אשר לקנס הכספי - העובדה ש[המבקש] הגיע להסדר, לפיו יפצה את חברות ההפצה בסך 50,000 ש"ח אין בה כדי לשכנענו כי יש להתערב בעונש הקנס הנמוך, יחסית, שהושת עליו... בעניין דנן נראה כי נסיבותיו האישיות של [המבקש] נלקחו היטב בחשבון בית-משפט קמא...  באנו לכלל מסקנה, כי דין הערעור להידחות".

בקשת רשות הערעור

5.        המבקש פונה לבית משפט זה בבקשת רשות ערעור על חומרת העונש. למעשה, חוזר הוא על טענותיו בפני בית המשפט המחוזי, וטוען, בין היתר, כי בית משפט השלום לא נתן משקל מספיק לנסיבותיו האישיות כפי שפורטו בתסקיר המבחן, כמו גם לכך שהודה בעובדות כתב האישום תוך חסכון זמן הדיינות שיפוטית, ולעובדת קיומו של הסדר פיצוי במישור האזרחי אליו הגיע עם החברות שניזוקו ממעשיו. לטענתו, בנסיבות אלה, אין מקום להטלת קנס כלל. לבסוף, טוען המבקש כי הגם שלא מדובר בעונש החורג ממסגרת הסדר הטיעון, הרי שהעונש הכולל שנגזר עליו חורג ממסגרת הענישה המקובלת בעבירות מסוג זה. הוא מבקש כי העונש שנגזר יופחת לעונש מאסר על תנאי או שירות לתועלת הציבור.

דיון

6.          דין הבקשה להידחות. חומרת העונש כשלעצמה, לרבות עונש הקנס, אינה ענין המצדיק בחינה חוזרת בערכאה שלישית (ראו: רע"פ 110/03 אלון נ' מ"י (לא פורסם)). בית המשפט רשאי היה לדחות את המלצת שירות המבחן - אף אם הוגשה במסגרת הסדר טיעון - ולהביא במנין גם שיקולי ענישה אחרים (ראו: רע"פ 11841/04 קרינאווי נ' מ"י (טרם פורסם)). במלאכת האיזון בין אינטרס הציבור ונסיבותיו האישיות של המבקש הובאו בחשבון השיקולים לקולא, והחומרה שראו הערכאות קמא במעשיו של המבקש אינה מחייבת קביעה נורמטיבית נוספת של בית המשפט העליון (ראו והשוו: רע"פ 5147/02 טננבאום נ' מ"י (לא פורסם)). בית משפט השלום גזר את הדין בגבולות הסדר הטיעון.

אף לגופו של ענין - גזר הדין לא חרג ממסגרת הענישה בעבירות הפרת זכויות יוצרים. כבר נאמר ב-רע"פ 1519/03 סויסה נ' מ"י (לא פורסם) כי:

"העבירות כנגד הקניין הרוחני הגיעו למימדים רחבי היקף, המביאים לפגיעה חמורה בסחר המקומי, כמו גם בסחר הבינלאומי, והמחייבים את רשויות אכיפת החוק, כמו-גם את מערכת בתי-המשפט, להקפיד כי תהיה הרתעה יעילה כנגד עבירות אלה".

7.          אכן, מימדיה של תופעת הזיופים בישראל אינם מאפשרים עוד להתייחס אליה כאל תופעה חדשה ושולית, או להמעיט בחומרתה. תופעת הזיופים היא תופעה הפוגעת בצורה קשה ביותר באמנות היצירה המקורית. כפי שציין בית המשפט המחוזי, גם המחוקק נרתם למאבק במפרי זכויות היוצרים בתקנו את פקודת זכות היוצרים, באופן שהעונשים המוטלים בגין עבירות אלו הוחמרו (ראו חוק לתיקון פקודת זכות יוצרים (תיקון מס' 8), התשס"ג-2002, ס"ח 4).נוכח מגמה מחמירה זו, לא מצאתי כי עונשו של המבקש חורג ממסגרת הענישה המקובלת. משהחמיר המחוקק את העונשים הקבועים בחוק, חשוב כי גם בתי המשפט יתאימו את העונשים המוטלים לרף החדש שנקבע ולחומרתן של העבירות.

8.          גם בשאר טענות המבקש לא מצאתי הצדקה לברור הענין בערכאה שלישית.